יום שני. הדלת הסגורה.
לילי, בתי בת ה־15, חזרה הביתה, מלמלה ״בסדר״ וסגרה את דלת החדר. זה היום השלישי ברצף. עמדתי במסדרון, עם יד חצי מורמת כדי לדפוק. אם לא אשאל, היא תחשוב שלא אכפת לי. אם אשאל, היא תיסגר לגמרי. במקום זה פתחתי את Wisayo.
התובנה של היום: לילי אולי צריכה מרחב היום. החוזקה שלך היא נוכחות רגועה: להיות זמינה בלי להפעיל לחץ.
שאלת המשך מוצעת: ״איך להראות ללילי שאני כאן בלי ללחוץ עליה?״
לחצתי וקראתי את התשובה פעמיים. אז לא דפקתי. הכנתי את הפסטה האהובה עליה והשארתי צלחת ליד הדלת עם פתק: כאן אם תרצי אותי. אחרי שעה הצלחת חזרה ריקה. הפתק נעלם. התיישבתי במטבח ובכיתי קצת. מהסוג הטוב.



