יום שני. קודם להבין.
קמתי עם רצון לנסות שוב בערב, ואז שכנעתי את עצמי לוותר, ואז שיניתי שוב את דעתי. פתחתי את Wisayo כמעט בתקווה שיחליט בשבילי.
התובנה של היום: החוזקה שלי עם טום הייתה אמפתיה. יום טוב להבין מה מכביד עליו לפני שמעלים נושא חדש.
בשאלות ההמשך המוצעות בחרתי ״יש לי משהו אחר בראש״
בצ׳אט כתבתי: ״איך לגלות מה מעסיק את טום בזמן האחרון?״ Wisayo הציע משהו פשוט: להניח בינתיים לנושא הגדול, לשאול על השבוע שלו ולתת לו לדבר בלי לכוון את השיחה. עם הקפה של הבוקר שאלתי עוד שתי שאלות: ״ומה אם הוא פשוט יגיד שהכול בסדר?״ ו״איך להראות שאני באמת מקשיבה?״
באותו ערב, בארוחה, לא הזכרתי את המעבר בכלל. שאלתי על השבוע שלו ופשוט הקשבתי. טום סיפר על לחץ בעבודה שהוא שמר לעצמו במשך שבועות. ופתאום שתי הפעמים שבהן אמר ״לא״ נראו אחרת לגמרי. זה אף פעם לא היה קשור להורים שלי.